ארכיטיפ הנבל ומסע הנבל
1
מסע הגיבור הוא מסגרת מחשבה פילוסופית-התפתחותית שפיתח ג'וזף קמפבל לאחר שחקר מגוון רחב של תרבויות ילידים, מיתוסים, טקסים, ודתות במהלך מספר עשורים. המודל שקמפבל דן בו בספר "הגיבור בעל 1000 הפנים", נשען על הפילוסופיה היונגיאנית הגורסת כי יש לכל אדם שכבה נפשית עמוקה ("פסיכולוגית המעמקים") אשר בה שוכנים חלקי נפש אוניברסליים (המשותפים לכל אדם, בכל זמן, ובכל מקום) שיונג כינה "ארכיטיפים"[1]. יונג זיהה שחלומות מכילים דמויות, מצבים, אירועים, חפצים, ומקומות ארכיטיפיים, שמשקפים את הלך הרוח של נפשו של החולם. בעבודתו, יונג נעזר בפיענוח חלומות, כמו גם דימיון מודרך, דרכם זימן והעלה למודעות את הנרטיב הארכיטיפי של המטופל. כך ניתן היה לגעת בחלקים בנפש שבדרך כלל נסתרים ולהתמיר – מתוכם ודרכם – איכויות לא מיטיבות לכאלו שמקדמות את בריאותו הנפשית של המטופל.
על פי המודל של קמפבל, במהלך הדרך הגיבור פוגש אויבים אשר עליו להביס על מנת להגיע ליעדו. בסופו של דבר הגיבור יפגוש באויב הנורא מכל – זה שהכי קרוב לצל\אופל. לאחר תבוסתו, האויב נעלם מהסיפור והגיבור רשאי להשיב את האוצר או הידע הסודי חזרה למקומו, ולחזור לביתו כמנצח. המסע לא חייב להיות אפוס עם מימדים מיתולוגיים – כל אדם עובר מסע גיבור בחייו בתוך שלל מצבים, לאו דווקא כלוחם או קורבן של אסון, אלא גם בחיי היומיום שלו. כל יום אנחנו מתמודדים עם שדים מסוגים שונים – כאלו שגורמים לנו להרגיש חסרי ביטחון, כועסים, מיואשים, וכולי – שאנו נאלצים להביס כדי להמשיך בהגשמת חיינו. נער מתבגר שניגש לבחינת הבגרות שלו, אדם שמתמודד עם בוס נרקסיסטי, אמא שמתקשה עם ההורות שלה – כל אלו דוגמאות למצבים שבהם יש צורך להתגבר על מכשול מאיים ונורא.
במילים אחרות, אפשר כאן לנסח את הנחת היסוד הבאה: "כל פעם שהאדם עומד מול אתגר, מופעל אצלו ארכיטיפ הגיבור". הוא יכול לבחור אם, במילים של קמפבל, "להיענות לקריאה להרפתקה" או לא. מתוך הפרספקטיבה של המודל של קמפבל, ואם נשתמש בשפה של פסיכולוגית המעמקים, טבעי להסיק שארכיטיפ הגיבור הוא חלק בנפש שכדאי לטפח על מנת להיטיב טלהתמודד עם אתגרי החיים, ואילו האויב הוא חלק בנפש שכדאי להעלים. אולם יונג דיבר על האפשרות של אינטגרציה עם הצל – כלומר האפשרות שנבחר לפגוש חלקים בנפש שאיננו מעוניינים לפגוש, ולאחר מכן שנבחר לקחת עליהם אחריות, לעשות איתם פיוס וליצור איתם קשר באופן אחר[2].
2
בשנת 1999 יצא הסרט "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום", יריית הפתיחה לטרילוגיה המספרת כיצד אנאקין סקייווקר הופך להיות דארת' וויידר, אחד מגדולי הנבלים בקולנוע. ומאז יצאו שלל סרטים שמציגים את דמות הנבל בתור הפרוטגוניסט של הסיפור – כלומר, הדמות שמניעה את העלילה ושאיתה הקהל מוזמן להזדהות. אם בעבר הנבל היה יותר חד-ערכי ואבסולוטי – רע מוחלט, כזה שאנחנו רוצים שיפסיד, שאין לנו טיפת אמפטיה אליו, היום סרטים כמו "גנוב על הירח" (2010), "מגהמוח" (2010), "אקס-מן: ההתחלה" (2011), ואפילו סאגת "הארי פוטר" – כולם מציגים את דמות הנבל באור חדש ומורכב, כזה שאפילו מעורר חמלה, הבנה וסלחנות כלפיהם.
סרטים אלו ורבים אחרים עוררו בי סקרנות לחקור יותר לעומק את דמות הנבל, ובעיקר את מקומו של ארכיטיפ הנבל (להבדיל מהצל) בנפש האדם. בחיפושים שלי בספריות האקדמיות מצאתי תכנים מעולם חקר הקולנוע ומעט מתחום חקר הספרות, אבל לאחר שגיליתי שאין מידע אקדמי מתחום הפסיכולוגיה או הפילוסופיה על ארכיטיפ הנבל והאיכויות הנפשיות שהוא מגשים (שוב, להבדיל מארכיטיפ הצל), החלטתי לערוך מחקר בעצמי, כדי לנסח את הארכיטיפ באופן מאורגן ולשרטט את "מסע הנבל". פירוט המחקר האיכותני שביצעתי נמצא בפוסט אחר בבלוג – שם נמצאים פרטי הקידוד התמתי של אלמנטים נרטיביים משותפים, הקטגוריות שעולות מהקידוד, והמטא-נרטיב שעולה מחקירת מאגר של כ-70 סרטים שבהם יש דינמיקה של גיבור-נבל. בפוסט הנוכחי אתן תקציר של מסקנות המחקר בליווי הנרטיב של הדמות 'לוקי' מסרטי מארוול בכדי להמחיז ולהמחיש את "מסע נבל". בנוסף, אביא תיאור מקרה של שימוש בטכניקה שפיתחתי בעקבות מסקנות המחקר, המרחיבה על "סיפור ב-6 חלקים" אשר פיתח פרופ' מולי להד[3].
*מסע הנבל מחולק באופן שונה ממסע הגיבור – זהו מודל מקביל, אבל לא סימטרי. למעשה, "מסע הנבל" שניסחתי על פי המחקר הוא אחד מהיסודות של מודל רחב יותר, שבו אני עושה אינטגרציה בין הגיבור והנבל במסע ספירלי מורכב, מודל שיוצג במאמר עתידי.*
אם כן, מסע הנבל מורכב מ-4 מוטיבים (או צירים): מסלול התהוות, יחסים, מוטיבציה, וגאולה.
התהוות:
100% מכלל הנבלים שחקרתי ("אוכלוסיית המחקר") עברו טראומה אשר אינה עברה עיבוד כהלכה. בחלק מהמקרים היא הגיעה מהכיוון של הקהילה (למשל בסיפורו של מגהמוח), מאחד ההורים (הג'וקר), ממורה (טאי-לונג), לפעמים אפילו מהגיבור (וונדה מאקסימוב, 'מכשפת הארגמן'). מצאתי שאוכלוסיית המחקר עברה מגוון סוגי טראומה – אירוע אקוטי, התעללות, נטישה, הזנחה, דחייה, השפלה, אכזבה, תיכנות\מחיקת העצמי. במחקר שלי, ראיתי שכל נבל סבל מאחת, ולעיתים הרבה, מסוגי הטראומה הללו. חלק מהנבלים גם הגיעו לעולם מראש כשונים\אחרים – בין אם בתור חייזר (לוקי), בעל נכות (הנבל 'גלאס' מטרילוגיית הסרטים "בלתי שביר"), או פגמים אסתטיים (גרו מסרטי "גנוב על הירח"), חלק מהמטען הראשוני שלהם היה נטייה מראש לעבור דחייה.
ההבנה שכל הנבלים באוכלוסיית המחקר הפכו לכאלו בשל חוויות טראומטיות כבר יכולה לעורר בצופה מידה של אמפטיה. ברגע שמבינים שיש רקע לתקפנות של הנבל ושהוא היה בעברו דמות יותר תמימה, נפתח חלון לנפשו שיכול לחשוף חלקים שניתן לשקם. אם עד 1999 הנבלים הקולנועיים שצפינו בהם היו ללא ביוגרפיה, ללא עצמי, ולפעמים אפילו ללא צלם אנוש, העשורים האחרונים הביאו לאקרנים דמויות נבל רבות-פנים, שעשויות לעיתים אפילו לשכנע את הצופה, ולו לרגע, בצדקתם.
לוקי נולד כצאצא של מלך ענקי הקרח בכוכב יוטנהיים. ענקי הקרח היו עם תוקפני ששאף להשתלט על כוכבים אחרים סביבם, עד שכוחות ההגנה של צבא אסגרד בראשותו של המלך אודין, עשו דרכם ליוטנהיים ועצרו את צבא ענקי הקרח. בשעת תבוסתם של ענקי הקרח, אודין מצא תינוק נטוש בארמון המלך – הלא הוא לוקי, בנו של מלך ענקי הקרח של יוטנהיים. אודין חש חמלה כלפיו, לקח אותו לאסגרד, ואימץ אותו כבנו. האימוץ נשמר בסוד מלוקי ושאר הסביבה, וכך לוקי גדל בארמון כאח של ת'ור, בנו הביולוגי של אודין, כילד שובב ותחבולן מטבעו. לוקי חש בתחרות תמידית עם אחיו ת'ור, שהיה לוחם נועז יותר וזה שנועד לרשת את כס המלכות, עד שבתור אדם בוגר לוקי גילה על האימוץ. לוקי מאד נפגע מכך שהאימוץ נשמר בסוד, הרגיש שאודין שיקר לו כל חייו, וסירב לקבל את התנצלותו ואהבתו, וכך הפך משובב וערמומי לזועם והרסני. הוא שאף לשבש את מהלכי אסגרד ואף להשתלט על כדור הארץ כמלך במטרה להגשים את שאיפותיו הנרקסיסטיות ולפגוע בת'ור באותו זמן.
יחסים:
חלק מאוכלוסיית המחקר היו דמויות מתבודדות (למשל ראלף ההורס), לחלק היה נתינים (למשל 'מגנטו' בסרטי "אקס-מן"), וחלק היו בעצמם נתינים של כוח צילי גדול יותר (למשל דארת' ויידר). המשותף לכל הנבלים במחקר היה שכולם היו בתוך יחסים, או ששאפו להיות בתוך יחסים (כמו ראלף ההורס), ושהיחסים הללו שירתו את מסלול ההתהוות שלהם כנבל. לפעמים הדגש בנרטיב היה על היחסים עם הגיבור (למשל לוקי אשר ביחסי אחאות עם ת'ור, הגיבור), לפעמים עם דמות מורה דרך \ זקן חכם (למשל טאי-לונג, בסרט 'קונג פו פנדה'), לפעמים עם ילד תמים (למשל גרו והבנות המאומצות שלו, בסרטי 'גנוב על הירח'), ולפעמים עם אימו של הנבל (למשל עם ארתור פלק, בסרט 'הג'וקר').
מצאתי שהיו לנבלים גם עוד שני סוגים חשובים של יחסים אשר השפיעו על מסלול ההתהוות שלהם: יחסים עם כוח – כלומר, כיצד הם קיבלו והשתמשו בכוח שלהם, ויחסים עם העולם – מהו אופי ומידת המגע עם העולם, ומהו אופי ומידת היכולת שלהם ליצור קשרים.
המחקר חשף שיש קשר בין היחסים שמודגשים בנרטיב של מסלול ההתהוות של הנבל, לבין מעשיו. לדוגמא, נבל שעבר דחייה על ידי הגיבור (למשל, אלדריץ' קיליאן מהסרט "איירון-מן 3", או סינדרום מהסרט "משפחת סופר-על") ינסה להוכיח את עצמו – בכל מחיר, גם אם הרס – כמוצלח יותר מהגיבור, והיחסים בינהם יהוו ציר מרכזי בנרטיב.
נראה כי מידת היכולת ליצור קשרים, ולא סוגי היחסים המודגשים בנרטיב של הנבל, יכולה להוות גורם מנבא לאפשרות שלו לעבור גאולה – עוד על כך בהמשך.
לאורך הקאנון הנרטיבי של סרטי מארוול, הקהל נחשף לכמה יחסים של לוקי – עם אחיו, עם אימו, ועם אביו. מול אחיו, ת'ור, הוא מרגיש חלש וכושל. מול אביו הוא מרגיש דחוי ופתטי. ומול אימו הוא מרגיש תחילה כעס על כך ששמרה על הסוד ואז אשמה, בגלל שהוא גרם בשוגג למותה. היחסים הללו גרמו לכך שלא היה ללוקי מה להפסיד וכך הרגיש ביטחון לצאת למסעות ההרס שלו, כולל ההרס העצמי שלו. הוא השתלב בעולם במסיכה – תחילה חי בצורה של אסגרדי "רגיל", למרות שהוא נולד כענק קרח כחול, ואז בזכות היכולת שלו לשנות צורה הוא הסתווה ורימה אנשים סביבו לאורך החייו. בנוסף, הוא רכש כוח עצום בזכות עיסקה שלו עם ארכי-נבל אחר, תוך שהוא מבין את ההשלכות ההרסניות של השימוש בכוח שהוא קיבל על אהוביו.
מוטיבציה:
המחקר חשף מספר סוגי מוטיבציות שעשויות להניע את הנבל: הוכחה של ראויות (למשל טאי-לונג שהחליט להוכיח למאסטר שלו שהוא ראוי להיות 'לוחם הדרקון' בסרט "קונג פו פנדה"), ניסיון מעוות לתקן (למשל מכשפת הארגמן ששיעבדה עיירה שלמה כדי להחיות מחדש את אהוב ליבה), ניסיון מעוות להגן (למשל מגנטו ששאף לשעבד את בני האדם על מנת להגן על אוכלוסיית המוטנטים), תאווה לכוח ושליטה (למשל קאיסיליוס שהחליט לפתוח צוהר לכוח בולעני על מנת לזכות בחיי נצח בסרט "דוקטור סטריינג'"), נקמה (למשל הג'וקר שיצר סביבה של כאוס כדי להתנקם בחברה שדחתה אותו), וקטגוריה אחרונה ויוצאת דופן היא של אובדן העצמי ושיעבוד על ידי כוח צילי גדול יותר (למשל באקי 'חייל החורף' בארנס, שנחטף על ידי ארגון מרושע שהפך אותו לרוצח בשירותם לאחר שעבר שטיפת מוח מתמשכת ושידרוג להיות חייל-על).
המוטיבציה של לוקי רבת פנים. הוא תמיד היה תחרותי ותמיד רצה להוכיח את עצמו מול אביו ואחיו. הוא גדל כבן של מלך ולכן גם עם תחושת זכאות אשר הצדיקה עבורו את תאוות הכוח ושליטה שלו. אחרי שלמד אודות את מקורותיו האמיתיים, לוקי זעם על הסתרת הסוד ובפרץ של זעם נרקסיסטי רצה לנקום בכל מי שיקר לליבו.
גאולה:
תהליך של גאולה קורה כאשר הנבל בוחר לעצור את מעשיו אשר נובעים ממסלול ההתהוות שלו כנבל, לקחת אחריות על המעשים שעשה, ולפעול למען טובת הכלל באופן שמתקן או מפצה על הנזק שעשה, מתוך מוטיבציה חדשה לבנות ולא להרוס. בשלב הזה, ולאחר שביצע הקרבה אישית, הנבל בעצם הופך להיות הגיבור, או עובר מהנקודה במסעו מגאולת הנבל לקריאה להרפתקה של הגיבור.
לא כל הנבלים באוכלוסיית המחקר עברו גאולה – חלק מתו בקידוש דרכם. אלו שכן עברו גאולה מתחלקים למספר קטגוריות: גאולה דרך הגיבור (למשל 'חייל החורף', חברו הקרוב של 'קפטן אמריקה' שלא מוותר על השבתו מאובדן העצמי שספג לאחר שטיפת המוח שלו), גאולה דרך הילד התמים (למשל גרו, שפוגש 3 ילדות יתומות ותחילה מנצל אותן אבל עם הזמן מפתח אכפתיות כלפיהן ומשנה את דרכו בעקבותן), גאולה דרך קבלת המוות (למשל דארת' ויידר שמבין שכוחו והכוח שהוא משרת הרסני מדי ושהדרך היחידה להפסיק את הנזק שהוא עושה היא בהקרבת חייו).
לוקי עובר גאולה פעמיים. הקאנון הנרטיבי של סרטי מארוול התפתח למצב שבו ישנם יקומים מקבילים, וכך ביקום אחד אנחנו רואים את לוקי מנסה להרוג את הארכי-נבל ת'אנוס שמנסה להשמיד חצי מהיקום, אבל נהרג בעצמו, וביקום מקביל אנחנו רואים איך לוקי מגיע לאיזור שמחוץ לזמן, שם הוא נלחם בכוחות מיסתוריים שמניעים את הקיום עצמו ומקריב את חייו כדי לשמור על תקינותם של חוטי הזמן (נכון לאוקטובר, 2026). בשני מסלולי הגאולה הללו לוקי עושה בחירה מודעת להקריב את עצמו, לאחר שלקח אחריות על מעשיו הקודמים ועל חלקי האישיות ההרסניים שלו. אפשר לראות את המעבר מסוף תהליך הגאולה שלו להיענות שלו לקריאה להרפתקה בעונה השנייה של הסדרה "לוקי", אשר בה הוא תחילה פרוטגוניסט-נבל, ואז בעונה השניה הוא פרוטגוניסט-גיבור. ההבדל האיכותני הוא בעיקר באיכויות של הרס לעומת שימור, חמלה לעומת אכזריות, אהבה לעומת פחד.
הדמות של לוקי היא מורכבת ושסועה ולדעתי הנרטיב שלו משקף את היכולת של הנפש להירפא ושל האגו להתבגר.
3
מסקנות קליניות (בליווי תיאור מקרה)
- טראומה
100% מאוכלוסיית המחקר שלי הם נבלים שנוצרו כתוצאה מטראומה. אם נרחיק לכת, נוכל להציע את הנחת היסוד הבאה – "כל פעם שיש לאדם טראומה, ארכיטיפ הנבל מופעל אצלו". כאן, כמו במסע הגיבור, אין צורך באירוע בקנה מידה אפי, כמו למשל אצל חייל שחווה אירועים טראומטיים בשדה הקרב. מגוון סוגי הטראומה שהצגתי כשתארתי את התהוות הנבל יכולים לבוא לידי ביטוי בעוצמה יותר או פחות גבוהה: דחייה, למשל, יכולה להיות חוויה כמעליבה אבל כזאת שלא נצרבת בנפש, או חוויה שמשאירה צלקת כואבת. הנבל יכול להתגשם אצל אדם כשהוא, למשל, מצדיק מעשים תוקפניים שלו דרך טענה שהוא מתקן עוול, או פועל כדי להגן על אחרים. חשוב להבין שמתוך הפרספקטיבה של הנבל, הוא עושה משהו נכון שנועד למצא צדק\איזון\פיצוי, ושהוא מתגשם בנפש ופועל דרך האגו בראש ובראשונה כהגנה על כלל העצמי.
המחקר שלי התבסס, בין היתר, על עבודתו של דונלד קלשד שדיבר על אחת ההשלכות המרכזיות של טראומה, שם נוצר פיצול של חלק מהנפש – ארכיטיפ הילד התמים, זה שלא סבל מהטראומה – אל איזור מוגן בנפש שבו הוא נשמר טהור ונקי מאשמה ובושה. הילד תחילה אכן נשמר טהור ומוגן, אולם עם הזמן, כאשר ההגנה עדיין מתוחזקת אך איננה נחוצה יותר, הילד ומערכת ההגנה סביבו הופכים להיות טעונים באותה אנרגיה תוקפנית אשר בעקבותיה עלתה ההגנה. כך ארכיטיפ הילד התמים נסוג ואת מקומו תופסת דמות שטנית ורעילה המכילה את אופי האנרגיה הטראומטית שחווה האגו בעת הפיצול, אך בכמות גדולה יותר.
הנבל הוא אותה דמות שטנית, שמתחילה כמו גרו (מהסרט "גנוב על הירח") כילד שמחפש את אישורה ואהבתה של אימו, וכשאלו נמנעים ממנו ובנוסף הוא נפגע גם מבני גילו כשהם לועגים לו, הוא מחליט לאמץ את תפקיד הרע כדי להוכיח להם ולה שהוא מוצלח. במילים אחרות, גרו נכנע kהשפעות החיצוניות שמעוררות בו הלך רוח והתנהגות של נבל.
הנבל פועל גם אצל מטופל שלי, א', שכחלק מההכנות שלו לעליה לחטיבת ביניים מבית הספר היסודי, הוא התחבר עם כמה בנים בריונים שגדולים ממנו, ויחד איתם הוא פועל בתוקפנות כלפי אחרים. זה קרה אחרי שנים שבהן היה ילד מרצה, שפעל באופן שאפילו ההורים שלו ביקשו עבורו שיהיה יותר מחוספס ושיעמוד על שלו. הוא לא היה ילד שסבל מבריונות, אבל כן הרגיש חלש וכנוע. הוא רוצה להרגיש חזק ושולט, להרגיש שיש לו גב, ואולי גם להרגיש קצת פורע חוק לאחר שנים שבהם היה "ילד טוב". הנבל הפנימי שלו דאג לו – שלא יהיה חלש, שלא יהיה קורבן, שלא ינצלו אותו. אבל בתוך כך הוא פוגע באחרים.
- התהוות וגאולה
שני המוטיבים – מסלול התהוות וגאולה – הם אלו שחושפים חלקים של הנבל, בשונה מכפי שחשבנו עליו בעבר: מנותק, אבסולוטי, פסיכופט, והופכים אותו לסובייקט שאפשר להזדהות איתו. מסלול ההתהוות מראה לנו שהנבל לא נולד מרושע, אלא שלמעשה הוא היה אדם כמונו, שעבר חיים קשים ובחר בחירות לא מוצלחות. הדרך של הנבל שבחר בגאולה גם היא מציגה את המורכבות של הנבל – את הצד הרך יותר שלו, את האפשרות שלו לשנות את דעתו, ואת התיקון הפוטנציאלי שכל אחד יכול לעשות. המוטיבים האלו גם בוחנים את היכולת של מי שצופה במעשי הנבל לגמישות מחשבתית, ומאתגרים את האמונה של הצופה באפשרות של האדם להשתנות. כך למשל הצופה נדרש לשנות את דעתו לגבי הדמות של סנייפ, בסאגת הארי פוטר, כאשר מתגלה שהוא בעצם עזר והגן על הארי. הצופה נאלץ לסלוח ללוקי על מעשיו, כולל גרימת מוות רב, לאחר שהוא בוחר לקחת על עצמו את העול של שמירה על יסודות היקום, על חשבון ההישרדות האישית שלו.
אם מישהו היה פוגש את א' יחד עם החברים הבריונים שלו במהלך אירוע תוקפנות, הוא בטח היה מזדעזע מא' וכנראה רוצה להעניש אותו. זה אם הוא היה פוגש אותו בשעה שהנבל מתגשם אצלו כלפי חוץ. אבל אני פגשתי את א' באופן אחר. פגשתי אותו כילד מתוק ויצירתי בן 11, שחושב יותר מדי על העתיד ומנסה למצא דרכים להבין את גיל ההתבגרות ואת התוקפנות שעולה בו. בעבר הנבל שלו היה פועל פנימה, כלומר היה תוקף את עצמו במחשבות קשות כשלא היה מצליח לעמוד בציפיות שלו מעצמו ושל הסביבה ממנו. הוא היה קורבן של הסופר-אגו הקשה של עצמו. מאוחר יותר הוא הפנה את הנבל החוצה, כלפי ילדים אחרים, בעזרת החברים החדשים שלו, מתוך ניסיון לתקן את חווית הקורבנות הקודמת שלו. כלומר, מסלול ההתהוות שלו מצביע על כך שהוא עצמו היה קורבן של נבל, ומאוחר יותר הוא ניסה להפנות את התוקפנות החוצה, במקום פנימה.
ביצעתי עם א' את הטכניקה של "סיפור ב-6 חלקים", כדי לנסות להבין את המקום של ארכיטיפ הגיבור בנפשו של א'. לצורך הטכניקה אני משתמש בסט קלפים בשם "מסע בסיפור"[4], שם יש מגוון של דמויות, חפצים, מקומות, ודינמיקות של יחסים. כששאלתי את א' מי הגיבור של הסיפור, הוא בחר בתמונה הבאה ואמר שזה התינוק ושנטשו אותו:
"התינוק גדל ורצה לנגן, אבל זה הפריע לכולם, ואז האנשים הרשעים באו וניסו להרוג אותו,"
אלו הרשעים שבחר:
"אבל אח של הגיבור הגיע ושלח אותו [אתה גיבור] ליער הקסום, שם לא ימצאו אותו. הרשעים בכל זאת הגיעו ליער, אבל אח של הגיבור הרג את הרשעים."
הפרשנות שעלתה בהדרכה שלי סביב הסיפור הזה היא שא' עדיין לא בשל להגשים את ארכיטיפ הגיבור – דמות בסיפור שעדיין תינוק חסר ישע – והוא נאלץ להסתמך על עזרתו של אח של הגיבור. כלומר, יש חלק בנפשו של א' שעדיין תלוי באחרים ומחכה להתבגר ולקחת אחריות על עצמו – משהו שסך הכל הגיוני עבור ילד בן 11. בסופו של דבר, שלושת הנבלים חוסלו והסיפור נגמר כביכול בהצלחה. אבל של מי ההצלחה?
אם א' לא מזדהה כגיבור הסיפור שמביס את הנבל, אולי יש לו סוג אחר של יחסים עם ארכיטיפ הנבל?
בעקבות השאלות האלו, במפגש הבא שלי עם א' הצעתי לו להמשיך את הסיפור מתוך ניסיון להכיר יותר את הסיפור של הנבל. סידרנו את הקלפים שהוא בחר בפגישה הקודמת לפנינו, הצבעתי על קלפי הנבלים שהוא בחר ושאלתי "מעניין איך הם הפכו לכאלה…?"
א' בחר את הנבל הבא כדי להרחיב על העבר שלו:
שאלתי שאלה רחבה יחסית – איך הייתה הילדות שלו?
"הוא נולד בבית מפואר ויקר, משפחה עשירה, ואז יום אחד הוא –"
הקלף שהוא בחר לייצג את הצל שיוצר את הנבל (על פי ההגדרה שלי, לא שלו) הוא:
"בא אליהם הביתה והרג את כל המשפחה שלו והטיל עליו כישוף, ומאז הוא עבד שלו."
ואז א' בחר בקלף הזה:
ואמר, "הוא [הנבל, לא הצל] פעם היה אחר – אהב ללכת לחברים, לעשות איתם קרבות. אמא שלו הייתה מכינה לו אוכל כל יום, טעים, שהוא אוהב."
(קלף של חור מנעול).
"זה היום שהרע בא לבית שלהם והציץ להם בדלת והרג את כולם."
(קלף של נינגה עם קוף)
"זאת אחותו שנהרגה שגם אהבה לעשות מלחמות עם חברות שלה."
(קלף של אביר על סוס)
"זה אבא שלו, שהיה לוחם בצבא."
(אישה עם חזיר)
"זאת אמא שלו שהייתה אחראית על הבית והחיות שבחוץ, לטפל בהם."
בשלב הזה, בסוף של אותו מפגש, תהיתי איתו מה כל זה מעורר בו, והוא אמר שזה קצת עצוב.
במפגש השלישי שלנו סביב הסיפור הזה אירגנתי את אותם קלפים מול א' והמשכנו את הנרטיב של הנבל כשהעליתי את השאלה "למה דווקא עליו עשו כישוף?"
"היו עוד 2 עבדים (השטן והטרולים, הרשעים מהסיפור המקורי) שתמיד היו רשעים. הם אמרו לרע הגדול [הצל] שהנבל רוצה להרוג אותו ואת העבדים, ובעצם הוא יכול היה להרוג אותם, אז הרע הגדול הטיל על הנבל כישוף כדי שלא יהרוג אותם.
שאלתי למה הוא רוצה להרוג את הנבל?
"הוא רצה להרוג אותם בגלל שהנבל היה אח של הגיבור והוא ידע שהם רוצים להרוג את הגיבור, אז הוא רצה להרוג את הרשעים לפני שיספיקו להרוג את אחים שלו.
הנבל מבחינתו הוא רק רשע, ובשביל לחזור להיות רגיל הוא צריך לשתות שיקוי שסבתא שלו הכינה, אבל צריך שמישהו יתן לו, הוא לא יכול לבד."
יש כאן שלישיה מאד מעניינת: גיבור הסיפור (הדמות שאיתה א' הכי הזדהה באותו שלב) הוא התינוק, דמות שאינה בשלה להתמודד עם סכנות העולם. המטרה שלו הייתה לנגן מוזיקה, משימה צנועה ויצירתית. הנבל בסיפור מגולם על ידי 3 דמויות "מרושעות" שרוצות להרוג את הגיבור, אבל אח של הגיבור מציל אותו והורג את הרשעים. בהמשך מתברר שאחד הרשעים הוא למעשה עוד אח של הגיבור שהפך להיות נבל לא מתוך בחירה, אלא מתוך אילוץ.
שלושה אחים, כל אחד משרת פונקציה אחרת בנפשו של א':
התינוק הוא האגו הנוכחי של א' – עדיין צעיר, חסר ישע (ניזכר שהוא עולה מכיתה ו', שם היה הכי גדול, לחטיבת ביניים, שם שוחים הכרישים הגדולים);
האח הטוב הוא דמות שא' היה רוצה יותר להידמות לו מתישהו – עוצמתי, יוזם, אחראי, אמיץ;
והאח הנבל הוא דמות שא' יותר מזדהה איתה כרגע – כנראה מאחר ויש לה כוח גדול – אבל גם חושש ממנה, מאחר והיא יכולה להרוג (או אולי לבלוע) את האגו שלו.
הסיפור הזה מהדהד בחוזקה חלק מסיפור חייו של א' – הוא ילד מאד אינטלגנט, מעט מרצה, יצירתי, שעולה מבית ספר יסודי לחטיבה, שם יהיו בנים גדולים ממנו. הוא שמע שבחטיבה יש לעיתים אלימות והוא החליט שעליו ליצור קשר עם בנים שגדולים ממנו וחזקים יותר (טרולים) ולהצטרף לשורותיהם כדי לזכות בכוח דרכם (כך עלה מהדיווחים של הוריו). א' וחבריו פעלו באלימות כלפי ילדים אחרים, באופן שנראה מהצד כי א' מתנהג כבריון, או סוג של נבל.
נראה שעלה בסיפורו של א' מוטיב האחאות שמופיע לעיתים בדינמיקות של גיבור-נבל, כאשר בנפשו של א' מתחולל קונפליקט בין החלק שרוצה להמשיך להיות ילד טוב וצייתן, לחלק שרוצה להרגיש מועצם ומהר. העבודה שלי עם א' על הסיפור הזה נעצרה כי הוא רצה לעבור לנושאים אחרים – אולי הנבל שלו עדיין לא היה בשל לגאולה מוחלטת? אולי א' עדיין היה זקוק לכוח של הנבל כדי לבסס בתוך עצמו סוג של ביטחון, גם אם על חשבון אחר. ההשערה שלי היא שבהמשך הסיפור דמות הגיבור תעניק לדמות הנבל את השיקוי שמבטל את הכישוף – מסלול גאולה שעלה הרבה במחקר שלי. זה יהיה במקביל להתמודדות שלו עם כיתה ז', שם הוא יגלה שהחרדה שלו עולה על קשיי המציאות.
אם אכן הסיפור יתפתח כך, נוכל להגיד שהחלק בנפשו של א', שבזמן ניסוח הסיפור עוד לא היה בשל – הגיבור-תינוק, עבר תהליך של חניכה דרך אתגרים (להיות תלמיד חדש בכיתה ז' בחטיבת ביניים) והתעצם. בעקבות ההתעצמות הזאת, הגיבור החדש, זה שפיתח אומץ ואחריות, יכל לפעול כדי להתמיר את החלק בנפשו שמחפש כוח בקלות (הנבל) על חשבון אחרים, ולהרוויח עוצמה דרך מסע הגיבור.